חביבה רייק - הצנחנית היהודיה
כמה מילים על סיפורה ההירואי של חביבה רייק, סמל יהודי וסלובקי להקרבה ולאומץ לב נדיר.
אחת הנקודות המרגשות בטיולים שלי לסלובקיה היא גינת חביבה רייק בעיר בנסקה-ביסטריצה, שבסמוך לה נולדה וגדלה הלוחמת היהודיה.
היא נולדה ב-1914 כמרתה רייקובה, למשפחה יהודית דלת-אמצעים, שהקשר שלה לדת היה מינורי. בגיל 18 היא גילתה את הציונות והצטרפה לתנועת 'השומר הצעיר', בה שימשה כמדריכה וראש-קן. אט-אט החלה רייק לקיים פעילות ציונית עניפה ולפני עלייתה לישראל אף היתה עוזרתו של יו"ר ההסתדרות הציונית בצ'כוסלובקיה, אוסקר נוימן.
בסוף שנת 1939, שלושה חודשים לאחר פרוץ מלה"ע ה-2, עלתה רייק בגיל 25 לישראל, תוך שהיא משנה את שמה ממרתה לחביבה, וקבעה את ביתה בקיבוץ מענית. היא בלטה מאד בחיי הקיבוץ עקב דעתנותה, היותה פמיניסטית וחתירתה לקבלת אחריות ותפקידי ניהול. בין השאר הקימה בקיבוץ מפעל תפוזים, ניהלה מפעל לייצור שמנים אתריים וכן את סניף 'אמהות עובדות' (שהפך ברבות הימים ל'נעמ"ת').
ב-1942 הצטרפה רייק לפלמ"ח והצטיינה בכושר ובסבילות גבוהים, שבאו לידי ביטוי באימוני שדה מאתגרים. כשהגיעו לארץ הידיעות הראשונות על שואת יהודי אירופה, ובכלל זה של יהודי סלובקיה, התנדבה רייק לשירות צניחה מעבר לקווי האויב. היא נמנתה על 37 'צנחני הישוב העברי' ובהם גם חנה סנש ("אשרי הגפרור", "הליכה לקיסריה"), שהצטרפו לחיל-האוויר המלכותי הבריטי, ולמעשה היתה זאת גולת הכותרת של חייה, שגם הביאה לסיומם.
בספטמבר 1944 היתה רייק האשה היחידה, שיחד עם מספר חברים צנחה בעיר הולדתה בנסקה-ביסטריצה, 'בירת המובלעת החופשית', שמרדה במשטר הסלובקי הפרו-נאצי בראשות הכומר יוזף טיסו, ראש ממשלת סלובקיה העצמאית, שהיתה גרורה של גרמיה הנאצית.
סיכוייה לשרוד לא היו גבוהים מלכתחילה, עקב מורכבות ומסוכנות המשימה שלקחה על עצמה, החל בצניחה והמשך בניסיון לארגן את הישוב היהודי ולהצילו מהכובש הנאצי. לכך יש להוסיף את העובדה, שבהיותה של רייק פורצת דרך בחשיבה שלה על שוויון בין המינים, היא הייתה האשה היחידה שרכבה על אופנוע באיזור בנסקה-ביסטריצה בטרם עלייתה לישראל ובשל כך הכירוה רבים, עובדה שגרמה לסיכון גדול מצידה, בהיות רוב האוכלוסיה המקומית משתפת פעולה עם הכובש.
לאחר פעילות אינטנסיבית של חודש וחצי במסגרת המחתרת, נתפסה רייק והשיוך הבריטי לא עזר לה. בנובמבר 1944 נלקחה רייק לכפר קרמניצ'קה, נרצחה ביריות כשהיא בת 30 בלבד ונקברה בקבר אחים יחד עם 747 איש, חלקם יהודים ורובם פרטיזנים סלובקים.
המוטו של חייה בהחלטתה לחזור לעיר הולדתה, כפי שאמרה רייק, היה: "כאם הפורצת לתוך בית בוער, להציל את ילדיה".
ב-1952 הועלו עצמותיה של חביבה רייק לישראל והיא נקברה בטקס צבאי מלא בהר-הרצל בירושלים, לצד חבריה לשליחות.
יצחק שדה, מפקדו המיתולוגי של הפלמ"ח, מספר בהקדמה לספר "כאם החשה להציל", שיצא לזכרה של רייק: "פעם, כשהלכנו יחד ברחובות תל אביב לפני שיצאה לשליחות, חביבה אמרה לי: 'אין אני רגילה לדבר, אבל רוצה אני להגיד לך זאת לפני צאתי להציל נפשות בארץ הולדתי: 'אני בטוחה שאגיע למחוז חפצי, אני בטוחה שאעשה כל מה שיוטל עליי, ואני בטוחה שאחזור לארץ'...
שני-שלישים של נבואתה התקיימו: היא הגיעה ליעד והיא הצילה נפשות רבות... אבל היא לא חזרה משליחותה....
עיריית בנסקה-ביסטריצה הקימה ומתחזקת גינה על שם חביבה רייק שמרגשת מקומיים וישראלים המגיעים אליה. ניתן למצוא בה קיר זיכרון לזכר קורבנות השואה מבנסקה-ביסטריצה, גלעד המספר את סיפורה של רייק, וכן פסל בדמות ראשה של חביבה, כשמעליו רגל של קלגס נאצי.
בהיותה של בנסקה-ביסטריצה סמל ומופת סלובקי להתקוממות, הוקם בה המוזיאון הלאומי להתקוממות הסלובקית. גינת חביבה רייק הוקמה בצמידות למוזיאון, עובדה המלמדת על החשיבות ועל ההערכה הרבה שרוחשים בסלובקיה ללוחמת היהודיה האמיצה, שהקריבה את חייה למען הכלל.
שמה של חביבה רייק מונצח בדרכים רבות: מוסדות, אירגונים ורחובות רבים ברחבי ישראל נקראים על שמה, וביניהם: קיבוץ להבות חביבה, בית חביבה בקיבוץ מענית. המוסד החינוכי גבעת חביבה. מכינה קדם-צבאית למנהיגות הומניסטית ע"ש חביבה רייק. אוניית המעפילים חביבה רייק ועוד...
בשנת 1988 הנפיק דואר ישראל בול לזכרה של חביבה רייק עם דיוקנה.
יהי זכרה ברוך!
Picture:
